<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער הארבעה עשר</h1>
<h2>דף קנה:</h2>
ולענין נאמנות האב בשנים משמע שאינו נאמן מדאמרינן בפרק האומר בקדושין [ס"ג ע"ב] נאמן האב לומר בני זה בן י"ג שנים ובתי זו בת י"ב שנים לנדרים וכו' אבל לא למכות ועונשין. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות אישות [הכ"ב] שאין סומכין על הנשים ולא על הקרובים במנין השנים אלא על פי שנים כשרים להעיד. וצריך עיון מה הפרש בין שנים לסימנים שהרי בסימנים סמכינן אנשים כדבעינא למיכתב לקמן בסיעתה דשמיאה, וגם בענין קורבה לענין חליצה ויבום אמרינן בפרק החולץ [יבמות ל"ט ע"ב] ואשתמודענוהי דאחוהי דמיתנא מן אבוה הוא דאמרינן התם דאפילו עבד ואפילו אשה נאמנין. ואדוני אבי מורי הרב נר"ו [שו"ת תשב"ץ ח"א סימן פ"ג] נתן טעם דלא דמי עדות שנים לעדות סימנין ועדות יבום דהתם עקר טעמו של דבר הוא משום גלויי מילתא בעלמא הוא ויכולין אנו לבדוק עתה על פי אחרים ולדעת אם אמת העידו (ובענין היבם בחזקה בו) כדאיתא בפרק יש נוחלין ואנחנו הם המצריכין חקירה, אבל עדות שנים לא מפרסמא מלתא כל כך ואם כחשו מי יגלה לנו על כן אין סומכין אלא על ראיה ברורה וטעם נכון הוא. וכדמות ראיה נראית לי דאין סומכין על פי נשים ולא קרובים במנין השנים. ממאי דתנן בפרק יוצא דופן [מ"ז ע"ב] ומייתו לה בפרק מי שמת [ב"ב קנ"ה ע"ב] בן ך' שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן ך' והוא הסריס (אבל) [וכל] היכא דאמרינן ראיה היינו בעדים כנ"ל.
בפרק יוצא דופן תניא בן תשע שנים ויום אחד שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ועד י"ב שנים ויום אחד שהביא שתי שערות ועודן בו שומא רבי יוסי בר יהודה אומר סי' בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן. ופירושא דברייתא הכי הוא שאם הסימנין האלו של בן ט' שנים ויום אחד נשרו קודם גדלות שומא נינהו ואפילו הביאם אחר גדלות כיון שהביאם והוא כל כך קטן הדבר מוכיח שאינן של סימנין אלא של שומא ולפיכך אחר שהגדיל צריך לשערות אחרות שלא במקום השערות הראשונות ואפילו רבי יוסי בר יהודה מודה בהא, ואם הביאם מבן ט' עד בן י"ב שנה בתנוקת ועדיין הם בה ולא נשרו רבי יוסי בר יהודה אומר סימן ואם נולדו לה אחר י"ב שנה ויום אחד דברי הכל סימן קודם בן י"ג שנה לתינוק לא הוו סימן לתנא קמא ולאחר י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן, כך פירשוה המפרשים ז"ל. והלכתא כתנא קמא דסימנין בתוך זמן ונשארו לאחר זמן שומא נינהו, ואם הוא ספק אם היו שם בתוך הזמן או לאחר הזמן חזקה שלאחר הזמן הביאום וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות אשות [הי"ט] וכן דעת אדוני אבי מורי הרב נר"ו בפסקי נדה שלו. ובעל הטורים [אבהע"ז סימן קנ"ה] כתב שבבת נשים נאמנות לומר שהביאה שתי שערות אחר י"ב שנה. ורבינו תם ז"ל כתב שאם הביאה שתי שערות ביום האחרון של י"ב והוא הדין של י"ג חשיבי שפיר סימנין, ובפרק בא סימן [מ"ט ע"א] גבי תוך זמן כלפני זמן חלקו על רבינו תם ז"ל בזה. ולמדנו מכאן שאין הבן נקרא גדול עד שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד ויביא שתי שערות אחר שהגיע לי"ג שנה ויום אחד ותוך זמן כלפני זמן כלומר שנת י"ג היא כלפני י"ג וכן נפסקה ההלכה בפרק יוצא דופן ובפרק בא סימן [מ"ט ע"א] ובפרק מי שמת [ב"ב קנ"ה ע"ב].
<h2>דף קנו.</h2>
ולענין מקום [השערות (נדה נ"ב ע"ב) אמרינן אמר ר"י אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפי' אחת על הכף ואחת על הביצים]. הכף הוא המקום התפוח על גבי ביצים תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו אפילו אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על גבי קשרי אצבעותיה של יד ואחת בין קשרי אצבעותיה של רגל דברי רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר משום רבי שמעון ורבנן אמר ר' אשי עד שיהיו שתי שערות [במקום אחד] והלכה כרבנן דבעינן שתיהם במקום אחד וכן פסק הריא"ף ז"ל אבל כל ששתיהן במקום אחד בין שהן בקשרי היד בין שהם בקשרי הרגל מהני ור"י פסק בכאן גם כן כדברי כלן להחמיר וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל [פ"ו סימן ד']. ואדוני אבי מורי הרב נר"ו תמה על הרמב"ם ז"ל [פ"ב הלכ' אישות הי"ז] שכתב דשתי שערות האמורות בכל מקום צריך שיהיו במקום הערוה ונראה לו נר"ו שהרב ז"ל מפרש יד ורגל בכנוי לאותו מקום עליונו ותחתונו וכתב שכך מצא מפורש לתלמידו ה"ר יוסף בן עקנין ז"ל בשם פירוש רבינו חננאל ז"ל ובערוך בערך גב. ובעל הטורים [אהע"ז סימן קנ"ה] הביא דברי הרמב"ם ז"ל בלי חולק ונראה שהוא מסכים לפירושו. וטעמא דמסתבר הוא שיהיה הכל באותו מקום דמה ענין לכאן יד ורגל. וגבה נמי דאמרינן היינו מקום התפוח שעל אותו מקום והיינו דמייתו מינה ראיה לשמואל דאמר אחת על הכף ואחת על גבי ביצים, וכריסה הוא הסמוך לרחם בשפתי הערוה וכן פירש רבינו חננאל ז"ל. ואף על גב דבעינן שתי שערות במקום אחד אפילו הכי משמע דהלכתא כשמואל דאמר אחת על הכף ואחת על גבי ביצים ומתניתא מסייעת ליה דכף וביצים (במקום) [כמקום] אחד דמי ואפילו לרבנן כן כתבו המפרשים ז"ל. וכתב אבי זקני הרמב"ן ז"ל בחדושיו בפרק מי שמת [ב"ב קנ"ד ע"א] שבפירוש רבינו חננאל ז"ל מצאו דבעינן שתי שערות שחורות ואין אנו יודעים מנין לו אלא שהוא מפרש כן מה שאמרו [שם קנ"ו ע"א] עד שירבה השחור על הלבן עד כאן. כתב הרמב"ם ז"ל [פ"ב מהל' אישות הט"ו] בן י"ג שנה ויום אחד שלא הביא סימנין למטה ונראה בו כל הסימנין שלמעלה הרי זה ספק בין קטן לגדול ואם לא (באו סימני מטה) [נבדק מלמטה] כיון שנראה בו סימני בגרות מלמעלה הרי זה בחזקת גדול. וכתב עליו הראב"ד ז"ל בלשון הזה אמר אברהם נראה לי כי זה היה שטף רוח ולא עיין בדבריו וטעה במה שסדר בבת כי הבת יש לה סימני בגרות והם סימן העליון אבל הבן אין לו סימן העליון וסימנים האמורים סימני סריס הם ולא סימני בגרות, ועד שיהא בן ך' קטן הוא ואף על פי שיש בו סימני סריס עד כאן לשונו. ומי יתנני מצע תחתיהם בעולם הבא אבל לעניות דעתי נראה שדברי הרמב"ם ז"ל דברי חכמה ובינה שהרי שנינו [מ"ח ע"א] בא סימן התחתון עד שלא בא סימן העליון אף על פי שאי אפשר רבי מאיר אומר לא חולצת ולא מתיבמת וחכמים אומרים או חולצת או מתיבמת מפני שאמרו שאפשר לתחתון שיביא עד שלא יביא העליון אבל אי אפשר לעליון לבוא עד שלא יבוא התחתון ואמרינן עלה בגמרא דכולא עלמא מיהת אתחתון סמכינן מנא הני מילא אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם הקיש הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מה איש בסימן אחד כלומר התחתון אף אשה בסימן אחד ואימא או האי או האי כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון תניא נמי הכי כך היו מפרשים ביבנה כיון שבא התחתון שוב אין משגיחין בעליון עד כאן בגמרא. משמע דבין אשה ואיש שוין וכיון דבאשה פסקינן כרבנן דאי אפשר לעליון שיביא עד שיביא התחתון אף נמי באיש כן. כך נראה לי לעניות דעתי ונתקיימו דברי רבנו הרמב"ם ז"ל. ובספר עמודי גולה [מצוה קפ"ד] כתב שכיון שיש לו זקן שוב אין צריך לבדקו. ובספר אבן העזר בהלכות חליצה [סימן קס"ט] זה לשונו ואם רואין שגדלו דדיה ושנתמלא זקנו אין צריך לבדוק יותר עד כאן.
